פיצוץ בכפר הבוזזים

הזכות והכאב לחיות — חלק א

באותה שבת סיימנו פעילות בג'וחַר א-דיק —
או בשפה שלנו, הלוחמים: כפר הבוזזים. אלו חיות הטרף ששעטו לבארי לאחר הבקעת הגדר בידי חמאס — רצחו, בזזו, אנסו, מבוגרים, ילדים ונוער עזתי שלקחו מכל הבא ליד, כולל הזקן ההוא על הקביים שדילג עם תמי 4.

זבל אנושי.

כשהגענו לבתים שלהם מצאנו את רכוש הקיבוץ בכל בית וחצר.

כעת הגיע הזמן למחוק את בתי הנגדים של חמאס מעל האדמה — זו הייתה המשימה באותו היום.

באותה תקופה הייתי גשש ונווט חוד בחפ"ק של מאו"ג 99, ברק חירם.

האמר שלנו היה הראשון שהוביל את השיירה. אחריו — האמר שני ושלישי עם מפקד האוגדה ועוד לוחמים.

דקה אחרי שעלינו על ציר פטיש אני מביט קדימה, לחזית.
מאוד לא אהבתי את העובדה הנדירה שאנחנו נוסעים על כביש אספלט סלול — בתים מימין ומשמאל, גדרות איסכורית נושקות לציר ללא שום חישוף. עבודה חובבנית שלא אופיינית כלל ללחימה בעזה.

אני רק בורג. אין לי שליטה על זה כרגע.

---

ענן עשן ופיצוץ מול העיניים מסיחים את דעתי ואת המחשבות.
אני מרים את המבט —
זה לא שלנו!
„מה??” שואלים אותי הלוחמים בהאמר.
זֶה לֹא שֶׁלָּנוּ!!!
אני חוזר בבעתה.
הפיצוץ לא של צה"ל, אלא על צה"ל!
אני מבין לפי המיקום על הציר והעשן השחור הכבד שמשהו כאן ממש חשוד.

ממשיכים להתקדם עוד כמה שניות — ואנחנו מזהים האמר על הציר.
בודד.
עומד סתם כך בנתיב ימין.
מה קורה כאן?
באנו לצעוק לו „סע כבר!”,
אבל הנהג עקף משמאל והאט.
אנחנו מביטים ימינה — מראה זוועות.
כל חיילי ההאמר הרוגים, קרועים. ההאמר מנוקב, מים ודם זורמים דרך רצפת הרכב לרצפה — ושקט מקפיא.

„אחורה! מהררררר!!!”
הנהג משלב להילוך אחורי.
אני מנתח במהירות: אם כל מי שבהאמר הרוג ומוטה ימינה, וההאמר מנוקב בצד שמאל — זה אומר שהמטען הופעל מצד שמאל שלנו כרגע.
אני צועק בכל הכוח: „אויב משמאל!!”
ההאמר טס אחורה — ואנחנו מזנקים מהמקום.
פריקה מהירה, כשבמקביל שאר ההאמרים מאחורינו מנתקים מגע.
אנחנו בלב זירת מטענים — בכל רגע אפשר לבצע עלינו ירי, פיצוץ וחטיפה.
האמר שעלה על מטען כרגע נהיה משני לאירוע שלנו.

קודם כל — Safety.
אם לא נהיה מוגנים — לא רק שלא נוכל לחלץ מישהו, אלא נסבך את האירוע.
„אש לשמאל!” אני צועק ומבצע מטח לבתים הסמוכים לנו.
המוח מתחיל לעכל —
ההאמר שלפנינו עלה על מטען צד. אנחנו היינו הבאים בתור.
למה ניצלנו???

במרחק 50 מטר מקדימה מזהים לוחמים עם האמר שחוזרים להאמר הפגוע — חברים שלהם כנראה.
אין זמן — צריך לחפש ניצולים בהאמר.
„מי בא איתי להאמר?”
דממה.
זה חפ"ק מאו"ג.
„משימת העל” היא ההגנה והחילוץ של מפקד האוגדה — לשאר המשימות יש כוחות אחרים.
„מי בא??”
שני קצינים מהמטה מרימים יד.
„בואו נרוץ! חפו עלינו באש!”
אנחנו רצים להאמר — מבינים שאולי אין את מי להציל...