טעם הניצחון

לאורך כל המלחמה, היו רגעים של נצחונות קטנים, ורגעים של תסכול החמצה ואובדן אמון

הניצחונות הקטנים הורגשו בכל מיני סיטואציות מקומיות, חלקן דרמטיות ממש וחלקן יראו לכם חסרי משמעות או שגרתים, כמו למשל

למצוא מזרון נורמלי בעזה, למצוא במל"מ (מילוי מחדש) אוכל סביר או חטיף מפנק, לזהות חולית מחבלים ולהשמיד עם זיק, לקבל חדר עם נוף לים או זרימת אוויר בלילה, לזהות מטען לפני שעולים עליו, לחצות גב"ל (גבול לאומי) חזרה לישראל באותו המספר לוחמים שאיתו נכנסת, להתקלח אחרי שבועיים, רגע אחרי היתקלות עם מחבלים והשמדה

אבל...

אף אחד מהם הוא לא ממש תחושת ניצחון מלאה או חירות, יש חטופים, האויב לא הוכרע, הפיקוד מבולבל וכו

רגע אחד של ממש תחושת ניצחון, חירות, ביטחון מלא במי שאנחנו נצרב לי חזק

קצת בלבנון, והרבה בסוריה

*

מיד לאחר נפילת אסד, חששנו שכוחות דאעש של גוליאני יסתערו על ישובי הגולן

סוף סוף צה"ל החליט אחרי ניוון של עשרות שנים להגן על ישראל משטח האויב ולא מהממ"ד בבארי

הכניסה היתה מאוד מהירה ומפתיעה
הפעם הייתי לבד בלי צמד גשש של הזאבים, הוא שפך מנוע רגע לפני כניסה, חוצים גבל

על האמרים ולא רגלי 😳

ההתרגשות בשיאה, אם בעזה או לבנון בכל כניסה לילית היה חשש, חיפוי ארטילרי כבד, מסוקים ומטוסים, הפעם הכניסה עם המון ביטחון עצמי ונוכחות

אחרי 450 ימי לחימה יש תוצאות!!

שלטים בערבית של קוניטרה ודמשק רצים מול העיניים ופתאום הכל שונה

אין אויב גלוי לעין, יש אזרחים, מרופטים עניים ודלים אנחנו עוברים בית בית, מחפשים אמל"ח אויב או נשקים שנגנבו מצבא אסד או מהמורדים

בסוף הסריקה, יושבים לקפה עם האזרחים שמסתכלים עלינו במבטים של הערצה פחד והתמסרות

'תעשו הכל, רק אל תחריבו לנו את הבית, ניתן לכם מה שצריך'

באנו למוכתר הכפר

יא זלמה, אם עד 13.00 כל הנשקים של הכפר שלך לא כאן במסגד

הוא מקשיב בקשב רב

לא נורא, לא בלחץ

המוכתר מופתע! אבל... הטנקים והשופלים מתחילים לעבוד

אין צורך להסביר לו מה עשינו לכילא בלבנון או לג'בליה בעזה, הוא ראה

12:45, כל הנשק ממלחמת יום הכפורים ועד מלחמת האזרחים הסורית התייצב במלואו

שפשפתי עיניים טעם הניצחון!

בהמשך, בלילות ארוכים של מעצרים וחקירות של מקומיים, התושבים מובילים אותנו ללא מאמץ למאגרי טילי הנ"ט שמופנים לישובי הגולן

איך זה קרה??

כל כך הרבה לוחמים נפצעו, נהרגו ונכנסו למילכודים, בעזה וגם בלבנון, כדי להגיע לעשירית מהתוצאה הזו!

חזרתי לאיתור שלנו בכפר בסוריה יחד עם החוקר מ504, הפרצוף שלו היה מוכר

נזכרתי, נפגשנו כבר בעזה טחנו שם לא מעט חקירות מאתגרות עם אויב אכזרי

הורדנו ציוד וישבנו לקפה פתחנו לראשונה מזה 450 יום, מנגל של שישי בצהריים באור יום מבלי לפחד מטיל נ"ט או צלף

הסתכלנו אחד על השני בעיניים והבנו!

בזכות עשרות אלפי לוחמים שמסרו את נפשם וגופם בעזה ולבנון, לא ישנו ולא אכלו נורמלי, שיטחו בית אחרי בית ב'פשיטות חבלה' האויב כאן בסוריה הבין במהירות מהי משמעות הגעת צהל רעב ותוקפני לאדמת סוריה

הסתכלנו על החרמון הסורי המושלג, עם המבורגר בערב שבת הרגשתי שכל החברים, הגיבורים, שנהרגו במלחמה הזו אלקנה, דוד, עמישר ועוד.... יושבים איתי עכשיו ברגע הזה

עוד יש תותחים ילדתי על ההר, אך הם מאיימים על דמשק 💪🏽🇮🇱🥷🏼